האם מעביד רשאי להשתמש במצלמות אבטחה בהליך משמעתי כנגד עובד?
בפסק דין שניתן בבית הדין הארצי לעבודה [ע"ע (ארצי) 1680-10-22 גליה כהן נ' אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ] דן בית הדין בשאלת שימוש מעביד במצלמות אבטחה בהליך משמעתי כנגד עובד.
בפסק הדין נדונה שאלת הפגיעה בפרטיות העובדת שטענה בין היתר כנגד צילומים ממצלמות אבטחה מחצרי המעביד וכבישי הגישה לנתב"ג, שתיעדו את כניסתה ברכבה לחניה בעבודתה, ויציאתה כעבור דקות ספורות פוגעת בפרטיותה.
בית הדין הארצי לעבודה ביקש את עמדת היועץ המשפטי לממשלה שקבע שבנסיבות העניין אין פגם בהצגת התצלומים מאחר ומדובר במצלמות במרחב הציבורי שהותקנו בידיעת העובדים. כמו כן פורסם נוהל מפורש בפורטל אצל המעביד לעניין שימוש במצלמות מעקב במקום העבודה, ומכוחו קבע בית הדין האזורי כי המעביד עמד בחובת היידוע לעובדים. על כן נמצא כי לא נפל כל פגם בהתנהלות המעביד בהצגת צילומי המעביד בפני ועדת המשמעת.
יצוין כי עתירה שהוגשה לבג"צ כנגד החלטת בית הדין הארצי לעבודה נדחתה ונקבע כי בג"ץ אינו משמש כערכאת ערעור על החלטות ופסקי הדין של בתי הדין לעבודה. לפיכך, התערבותו בפסיקת בתי הדין לעבודה שמורה לאותם מקרים חריגים בהם נפלה טעות משפטית מהותית וכאשר שיקולי צדק מחייבים את תיקונה. נקודת המוצא לבחינה האמורה היא, כי במערכת יחסי הגומלין שבין בג"ץ לביה"ד הארצי לעבודה, יש לראות בביה"ד הארצי כערכאה השיפוטית בעלת המומחיות בתחום משפט העבודה, שעליה הטיל המחוקק את התפקיד של גיבוש ההלכה בענף משפט זה. בהתאם לאמות המידה האמורות, המקרה דנן אינו בא בגדרם של אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבותו.
